כיצד מרמים ומוליכים שולל רבנים נכבדים


ראה גם:  ועד משמרת סת"ם - תשובה נגד זיופי המערער על "דיו לנצח"
http://derech-hadio.blogspot.com/2012/12/blog-post.html



אליהו עזרן, סופר סת"ם

דיו לנצח הוא דיו מהודר לכתיבת סת"ם שנשאר כשר לנצח. להבדיל מדיו אחר שנפגם ונפסל בקלות, סת"ם כתובים בדיו לנצח אינם נפסלים. בדיו לנצח יש שרף נוזל מן העץ וגומא. השחרות של דיו לנצח באה למצוה מן המובחר מ- 100% עשן  ובלי קנקנתום, כפי שפסקו הראשונים, השו"ע, הרמ"א, שו"ע הרב, והמשנה ברורה. תחילת העשיה של דיו לנצח היא מ-100% עשן שמן זית ושרף מן העץ. דיו לנצח קבל את הסכמתם של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, הרב אלישיב זצ"ל, ויבלח"א הרב שמואל הלוי ואזנר שליט"א - שבט הלוי, באחדות נדירה ונפלאה של ספרדים, ליטאים, וחסידים.

לכל דבר שבקדושה יש גם התנגדות. כל ההתנגדויות הן כקליפת השום מול  האחדות בהסכמות של גדולי הדור. אפילו על ההסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל יש מי שמערער. הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נתן פעמיים את ברכתו והסכמתו לדיו לנצח. הגאון הרב מרדכי פרידלנדר שליט"א בדק את כל פרטי הפגישות עם הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ואישר (פעמיים) את נכונות ההסכמות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.  

ה' ברא מתנגדים כדי שיפרסמו את הקדושה. כדי להוכיח ביתר שאת את הקדושה היתרה של דיו לנצח, פירסם הרב מנחם יהודה גרוס שני מכתבים עם דברי שקר.

באלול תשע"ב, פירסם הרב מנחם יהודה גרוס מודעה על שיעור לסופרים [1], וכתב במודעה שידבר על "דיו סיליקון". אין צריך לאמר שהוא לא ידע מה מרכיבי הדיו (חוץ מהעשן), ושאין בדיו לנצח אף טיפה של סיליקון. הוא הוציא שם רע ופירסם דבר שקר בלי לבדוק אם יש אמת בשמועה כאילו דיו לנצח הוא דיו סיליקון. אחרי פרסום המודעה, העירו לרב שאין בדיו לנצח שום סיליקון, ואז הוא חזר בו ולא דבר על הנושא. למרבה הבושה, הרב לא התקשר ליצרן דיו לנצח לפני פרסום המודעה כדי לשאול אם יש אמת בדברים. הוא פירסם את השקר למרות שבדיו לנצח אין אף טיפה של סיליקון. מה קרה לאיסור מוציא שם רע?

בחודש מרחשון תשע"ג, פירסם הרב מנחם יהודה גרוס בעתון יתד נאמן, מכתב על דיו לנצח.  כידוע, "חצי אמת היא שקר שלם", ואיכא דאמרי "חצי אמת גרועה מן השקר".  כותב המכתב הנ"ל רימה והוליך שולל רבנים גדולים ונכבדים, וגרם להם לחתום על חצי האמת שאכן דיו לנצח אינו מורכב מעפצים וקנקנתום. אך, את החצי השני, שדיו לנצח הוא דיו עשן עם שרף מן העץ, כמנהג אבותינו מימי קדם וכמנהג הסופרים שכותבים בדיו עשן עד ימינו, הוא העלים.

במכתבו הנ"ל הוא העלים גם את העובדה שדיו לנצח קבל הסכמות מפורשות בכתב מוועד משמרת סת"ם על סמך הסכמת הגאון הגדול פוסק הדור רבי שמואל הלוי ואזנר שליט"א שנמסרה לנכדו הגאון ר' אברהם צבי ואזנר שליט"א, ומהגאון רבי יעקב מאיר שטרן שליט"א, ומהגאון רבי שמאי קהת הכהן גראס שליט"א, ומהגאון רבי שמואל דוד הכהן גרוס שליט"א, ומהגאון רבי חיים דוד שובקס שליט"א, ומהגאון רבי מאיר זילברשטין שליט"א.

הודעה שקבלנו אחרי פרסום המכתב:
ביום ט"ו כסלו תשע"ג התקשרתי לרב מנחם יהודה גרוס ושאלתי כיצד יתכן שכתב במכתבו דברים שאין בהם אמת. הוא ענה שהוא רק שאל שאלה (כיצד מאסרין את הדיו...) ואם יש לי טענות שאפנה לרבנים שחתמו על המכתב. הוא גם התיימר לדעת הכל על דיו לנצח ועל ההסכמות לדיו (למרות שלא ידע כלום על המרכיבים) וסרב לשמוע פרטים נוספים על מהות הדיו.
שאלתי אותו: "המשנה ברורה פסק כדעת הרמב"ם שדיו עשן בלי קנקנתום הוא למצוה מן המובחר. אם יקראו לך לעלות לתורה ותדע שספר התורה כתוב בדיו עשן, תברך או לא תברך?" תשובתו: "תהיה לי בעיה."      רחמנא ליצלן. 
"איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת ה' אתנו, אכן הנה לשקר עשה, עט שקר סופרים ... כי מקטן ועד גדול כלה בוצע בצע, מנביא ועד כהן, כלה עשה שקר." (ירמיהו, ח, 8-10).

הרב ברוך עפשטיין מפינסק (מחבר תורה תמימה, בנו של בעל ערוך השלחן) מציג בספרו "מקור ברוך" (חלק שלישי, פרק יט) מתכון איך לעשות זהב מנחושת, כפי שהעתיק מהספר "נפלאים מעשיך". לפני הצגת המתכון, הוא כותב את דעתו על המתכון הזה: "אני אשר בלבי הייתי בכלל רחוק מהאמין באמונה שלמה בכל ענין זה, והשקפתי עליו היתה כעל דמיון כוזב וחזון לב בעל דמיון עז, כהרבה דברים אשר תחלתם כמו אמת ויציב, וסופם - עורבא פרח ולא כלום."

אכן, הרב מנחם יהודה גרוס הציג דמיון כוזב וחזון לב בעל דמיון עז, כהרבה דברים אשר תחלתם כמו אמת ויציב, וסופם - עורבא פרח ולא כלום. 

רבנים שמושפעים מלחצים ומאמינים לרמאים למיניהם אינם תופעה חדשה. על זה אמר הרב שמואל אליהו שליט"א: 
"ושלא יגידו הרבנים חתמו. אני מכיר ויודע, שהאדם הזה בא לרבנים מספר להם סיפורים שלא היו ולא נבראו ופשוט מוליך אותם שולל. אז גם החתימות של הרבנים לא מרשימות אותנו."

להלן פרוט השקרים המופיעים במכתב ואחריהם חשיפת האמת.


א. מנהג הסופרים מדורי דורות ועד היום לכתוב סת"ם בדיו מהודר העשוי מקומא עפצים וקנקנתום כפסק המשנ"ב:  שקר וכזב. מחבר קסת הסופר כתב בדיו עשן. הרב משה פיינשטיין קנה בשנת תש"מ תפילין ר"ת חדשות כתובות בדיו עשן. הרב חיים קנייבסקי שליט"א קנה מזוזות כתובות בדיו עשן. הרבה סופרים יראי שמים כתבו וכותבים רק בדיו עשן, ובימינו אפשר לקנות דיו עשן מכמה יצרנים שונים. אלא, שדיו מקומא עפצים וקנקנתום זול יותר וקל יותר לעשותו. המשנ"ב כתב במפורש שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (משנ"ב, לב, ג). הצמח צדק כתב "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו" (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה). גם רבי מאיר (עירובין, יג, ע'א) לא עשה דיו מקנקנתום, אלא רק הוסיף קנקנתום לדיו שהיה עליו שם דיו עוד לפני הקנקנתום. בדיו הרמב"ם אין קומא ואין קנקנתום. ראשונים ואחרונים (גם המשנ"ב) פסקו שרק דיו עשן בלי קנקנתום כשר לכתחילה למצוה מן המובחר. הערוך השלחן כתב "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, רעא, לד). בזמנם לא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל, על כן, בלית ברירה, כתבו בדיו עפצים וקנקנתום וקומא.


ב. דיו חדש המופץ לאחרונה שמרכיביו חדשים
: מאז ימי משה רבנו ועד סוף ימי בית שני כתבו הסופרים רק בדיו עשן בלי קנקנתום. הקנקנתום הגיע אל עם ישראל מארץ יוון רק אחרי חורבן בית שני. אחרי החורבן היו בעם ישראל כמה מסורות מקבילות - דיו עשן בלי קנקנתום, דיו עשן עם קנקנתום, דיו עפצים וקנקנתום וגומא, דיו עם עפצים, דיו בלי עפצים, עם תוספת דבש, בלי תוספת דבש, עם תוספת חומץ, בלי תוספת חומץ, עם תוספת מיץ קליפות רימונים, בלי תוספת מיץ קליפות רימונים, עם תוספת יין, בלי תוספת יין, ועוד סוגים עם תוספות למיניהן לחיזוק עמידת הדיו שיתקיים ולא יפסל. דיו לנצח הוא דיו עשן בלי קנקנתום, עם עשן שמן זית ושרף עצים ותוספות לחיזוק, והחל מתשע"ג יש בו גם גומא. כמו שכתוב בגמרא "כל העשנים יפין לדיו", ו"כל השרפין יפין לדיו" (שבת כג, א). מתחילת תשע"ג יש גם דיו לנצח עם רוב עשן שמן זית ועם 100% עשן שמן זית.

ג. מדען מאמריקה הרעיש הרבה... שהקנקנתום שלנו אינו טוב:  אמת ויציב. כותב המכתב הנ"ל רק "שכח" להוסיף שהמדען גילה וחשף הונאה - החומר הקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום של חז"ל. כמעט ואי אפשר להשיג בימינו קנקנתום אמיתי. מי שרוצה קנקנתום אמיתי בימינו צריך לנסוע ליוון ולחצוב אותו שם בעצמו מן האדמה. החומר הקרוי "קנקנתום" בימינו אינו אלא תחליף סינטטי חדש (חדש אסור מן התורה?) שנזרק כפסולת מבתי חרושת אחרי ניקוי דברים שונים בחומצה גפריתנית - אחת החומצות הכי מסוכנות והכי מזיקות שיש. דיו שעושים בימינו מהתחליף הזה הוא מאד שביר, נופל בקלות מהקלף, וגורם לאלפי פסולים בסת"ם שהיו כשרים. הבעיה אינה בזה שהתחליף הוא סינטטי. אין שום איסור נגד חומר סינטטי. הבעיה היא שהתחליף הוא חומר לא טוב, עם לכלוכים לא רצויים, שמזיק לדיו ומגדיל את כמות הפסולים בסת"ם. מדוע לא שמענו מעולם מילה מרב פוסק שילמדנו את ההבדל בין הקנקנתום האמיתי לבין התחליף?

ד. דיו חדש זה העשוי מחומרים סינטטיים:  בדבריו אלה מוליך המערער שולל את הקוראים כאילו יש איזה פגם או איסור נגד חומרים סינטטים. חומר סינטטי הוא חומר שאינו מצוי בטבע מעצמו אלא נוצר בידי אדם מחומרים אחרים המצויים בטבע. חומר סינטטי אינו בריאה חדשה יש מאין. גם לחם מצה וגבינה הם חומרים סינטטיים - מיוצרים בידי אדם ואינם מצויים בטבע. המערער הנ"ל "שכח" לציין שגם הצבע השחור בדיו עפצים וקנקנתום היה מאז ומעולם צבע סינטטי שנוצר בידי אדם באופן מלאכותי מהחיבור בין הקנקנתום לחומצה בעפצים. גם מה שקרוי "קנקנתום" בימינו אינו הקנקנתום של חז"ל, אלא, הוא תחליף סינטטי שנוצר בבית חרושת. צריך הרבה דמיון כוזב והרבה צביעות כדי לפסול חומרים סינטטיים מחד גיסא, ולהפליא בשבח דיו אחר עשוי מתחליף סינטטי ומצבע שחור סינטטי.


ה. ח"ו לשנות מהמסורת:   המערער הנ"ל הצליח לרמות ולהוליך שולל את הרבנים הנכבדים וגרם להם לחשוב ולכתוב כאילו מדובר במשהו חדש ששונה מהמסורת. כמו שראינו לעיל, דיו לנצח הוא דיו עשן עם שרף, כמנהג הסופרים מאז ימי משה רבנו, וכמנהג הסופרים שכותבים בדיו עשן עד ימינו, וכמו שכתוב בגמרא "כל העשנים יפין לדיו", ו"כל השרפין יפין לדיו". כל הפוסקים, ראשונים ואחרונים (גם משנ"ב), מסכימים שדוקא דיו עשן הוא המהודר ביותר. רק על דיו עשן בלי קנקנתום נאמר שהוא למצוה מן המובחר, ולא על שום דיו אחר. הרה"ג שמואל הלוי ואזנר שליט"א, שבט הלוי, קבל פרטים מדוייקים על מרכיבי הדיו ודרך יצורו מנכדו, הרה"ג אברהם צבי ואזנר שליט"א, שראה בעיניו את המרכיבים ואת יצור הדיו. שבט הלוי גם שמע טענות של מערערים נגד הדיו. בתגובה למערערים כתב שבט הלוי על דיו לנצח: "דיו זו נעשתה לפי המסורה ועפ"י הפוסקים רק נתחזקה עמידתה".

עוד רב שכנראה אינו בקיא בהלכות דיו כתב: "חס ושלום לשנות מהמסורת".  הוא התעלם מזה שרק דיו עשן הוא למצוה מן המובחר ושההתר לכתוב בדיו עם קנקנתום היה התר לשעת הדחק, כי לא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל. הוא גם התעלם מזה שדיו עפצים וקנקנתום פסול לדעת אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה. 
  • רוב היהודים בעולם חיים מחוץ לארץ ישראל כבר 2000 שנה. האם אסור להם לחזור לארץ ישראל כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב היהודים בעולם נוהגים לשתות חלב עכו"ם. האם אסור להם לחזור למקורות ולשתות חלב ישראל כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב הנשים היהודיות בעולם נוהגות להתרחץ באמבטיה ולא הולכות למקוה. האם אסור להן לחזור למקורות וללכת למקוה כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב היהודים בעולם נוהגים לאכול בשר בלי הכשר למהדרין. האם אסור להם לאכול בשר בכשרות למהדרין כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?  
  • רוב הסופרים עדיין נוהגים לכתוב בדיו עפצים וקנקנתום שפסול לדעת אור זרוע, מרדכי, רבנו תם, וספר התרומה. האם אסור להם להחזיר עטרה ליושנה ולכתוב בדיו עשן ושרף כשר לכתחילה לכולי עלמא כמנהג אבותינו מימי קדם, כי "חס ושלום לשנות מהמסורת"?
"איכה תאמרו חכמים אנחנו, ותורת ה' אתנו, אכן הנה לשקר עשה, עט שקר סופרים."  "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה." 

ו. עשן נפט וגז : המערער הנ"ל מוליך שולל את הקוראים כאילו יש נפקא מינא מאיזה עשן עשוי הדיו. כל בר בי רב יודע שאין נפקא מינא באיזה עשן משתמשים, כי תלמוד מפורש "כל העשנים יפין לדיו". מה גם שמתחילת תשע"ג אין משתמשים בעשן נפט וגז.

ז. כותב המכתב הנ"ל כותב בשם הגר"מ פרידלנדר שליט"א שהגרי"ש אלישיב אמר לו "זה לא דיו, מימות משה רבינו לא היה כזה דבר, ח"ו לשנות!":   הגר"מ פרידלנדר שליט"א נשאל אם יש אמת בדברים אלה, ומיד השיב: "נדהמתי לראות שורות אלו בשמי. הכותב אפילו לא טרח לצלצל אלי לברר מה שדברתי עם מו"ר הגרי"ש זצ"ל הכ"מ, והדברים הנ"ל שכתב בשמי, אינם מדוייקים כלל ואינם נוגעים לדיו לנצח."

ח. נכנס משווק "דיו לנצח" אצל מרן (הרב אלישיב) זצוק"ל... ואמר... "שעשוי מעשן שמן זית":  המערער הנ"ל, בדמיונו הכוזב, מוציא שם רע על משווק דיו לנצח כאילו הוא שקרן. כל הפוסל - במומו פוסל. משווק דיו לנצח לא אמר "שעשוי מעשן שמן זית" אלא אמר (ביידיש) "דיו עשן, מיט יוצא מן העץ, מן המותר בפיך, מיט עשן שמן זית". (יש הקלטה מהפגישה). ואכן, אמת הדבר. דיו לנצח הוא דיו עשן עם שרף יוצא מן העץ, מן המותר בפיך, ועם עשן שמן זית. הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ידע יותר מכולם שאין נפקא מינא באיזה עשן משתמשים, כי בגמרא כתוב במפורש "כל העשנים יפין לדיו", והרמב"ם והשו"ע אפילו לא הזכירו עשן שמן זית כי "כל העשנים יפין לדיו".


ט. המשווק לא טרח לאמר שדיו זה אין בו עפצים וקנקנתום: הגרי"ש אלישיב ידע יפה שאין בדיו עפצים וקנקנתום כי כמה פעמים לפני כן כבר אמרו לו זאת. הגרי"ש גם ידע יפה שיש ראשונים שפוסלים אפילו בדיעבד דיו עם עפצים וקנקנתום, ורק דיו עשן עם שרף מן העץ ובלי קנקנתום כשר לכתחילה לכולי עלמא למצוה מן המובחר. 

י. אף שלדעת המשנ"ב אינו כשר אלא בדיעבד:  שקר וכזב. בדמיונו הכוזב מוליך המערער הנ"ל שולל את קוראי העיתון כאילו דיו עשן אינו כשר אלא בדיעבד, ורק דיו עפצים וקנקנתום וגומא כשר לכתחילה. האמת היא בדיוק להפך.  
  • הרמב"ם כותב על דיו עשן: "וזהו הדיו שמצוה מן המובחר לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות" (הלכות תפילין, פ"א, ד), ומוסיף: "ואם כתב שלשתן במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשרים". וכן כתב השו"ע "ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר". בתוספות (שבת, כג, ע'א) מבואר "כשר משמע דיעבד", מכאן שהרמב"ם והשו"ע הכשירו דיו עפצים וקנקנתום רק בדיעבד.   
  • התוספות כותבים: "ועל כן היה פוסל ר"ת ס"ת שאין כותבין בדיו שלנו [שאין בו עפצים]" (תוספות, שבת, כג ע'א), "מותר לתת אדרמינט לתוך הדיו לספר תורה לכולי עלמא דלאו היינו קנקנתום" (תוספות, עירובין, יג, ע'א). מכאן אנו למדים שדיו עפצים וקנקנתום אסור.
  • ספר התרומה כותב: "דיו של עפצים אסור לכתוב ממנו ספר תורה - דהא אינו קרוי דיו." (ספר התרומה, הלכות ספר תורה, קצ"ה).    
  • המרדכי כותב:  "ווטריולא [קנקנתום] שמשימים בדיו של עפצים ודאי הוא פסול שאין זה דיו אלא צבע." (מרדכי, גיטין, יט, ע'א). 
  •  הרמ"א כותב: "ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ". (או"ח, הל' תפילין לב, ג). מכאן אנו למדים שלפי הרמ"א אין להוסיף קנקנתום לדיו, משום שקנקנתום לא בא מן העץ אלא מן האדמה.
  • שו"ע הרב כותב: "אין מטילין קנקנתום לתוך הדיו מפני שרישומו ניכר מאד ואינו נמחק לגמרי" (שו"ע הרב, או"ח, לב, ד).
  • בקונטרס תעלומות סופרים כותב הסופר ר' לוי יצחק מברדיטשוב: "ואם כתב בדיו של עשן השרוי במי עפצא וקנקנתום שהוא עומד ואינו נמחק כשר בדיעבד אבל מי עפצא וקנקנתום לבד בלא דיו מעשן אינו דיו כלל."
  • הרשב"א כותב על כתיבת ספרים בדיו: "לענין ספרים דבעינן דבר המתקיים לעולם".(שבת,קטו).  הרמב"ם כותב על דיו שאינו מתקיים: "איך יכתב בכגון זה דבר שירצו שיתקיים אלפי שנים?" (שו"ת הרמב"ם, סימן קלו).  הצמח צדק כותב שלש פעמים: "עיקר מעלת הדיו הוא זה דכשכותבים בו הוא דבר של קיימא ... עיקר מעלת הדיו היינו שהוא דבר של קיימא ...  עיקר ענין הדיו הוא דבר של קיימא", ואח"כ מוסיף אזהרה נגד דיו שנושר מן הקלף "להזהיר שמרבוי הגלאנץ לא יהיו נושרים וקופצים האותיות". (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו).  בספר אבני יעקב (סימן ר') כתוב: "אין כותבין ספרים רק בדבר המתקיים לעולם... ודיו דרכו להיות עומד לעולם... דצריך להיות שחור העומד וכונתו העומד לעולם כמו דיו".  מכאן אנו למדים שדיו צריך להיות כזה שמתקיים לעולם (או אלפי שנים) ואינו נושר וקופץ מן הקלף. רק דיו לנצח מתקיים ואינו נפסל, ואילו דיו עפצים-וקנקנתום-וקומא שעושים בימינו נסדק ונושר ונפסל בקלות.  
  •  הצמח צדק כתב: "דיו שאנו עושים עכשיו ממי עפצים וקופער וואש (קנקנתום) אין זה הדיו שהיה בימי חכמים, אלא שאנו סומכים על מסקנת הפוסקים שהעיקר שכל צבע שחור המתקיים על הקלף נקרא דיו." (שו"ת צמח צדק, או"ח, טו, ס'ה).
  • המשנה ברורה כתב במפורש שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום" (מ"ב, לב, ג), ומוסיף: "גם הרמ"א מודה דמותר לעשות ממי עפצים וקומא וקנקנתום". כך פסק גם הגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א (שונה הלכות, הלכות תפילין לב, ס'יב).  מכאן אנו למדים שלכתחילה קומא וקנקנתום אסור ובדיעבד מותר. "מותר" איננו "חובה". "מותר" פירושו שדיו עשן עדיף לכתחילה, אך אם עשה דיו ממי עפצים וקומא וקנקנתום זה מותר.
  • הערוך השלחן כותב: "עתה הסופרים אין כותבין בזה הדיו של עשנים מפני שהוא מתקלקל ונמחק בנקל. וכיון שאין אנו בקיאים בזה, ממילא שאי אפשר לעשות כן ולכן נהגו בעפצים" (ערוך השלחן, רעא, לד). וכך כתב גם המשנה ברורה: "וכן פסק בספר גט מקושר ובספר ברכי יוסף לעשות כמנהגינו עכשיו דהדיו העשוי מעשן עצים ושמנים מתקלקל ונמחק בנקל ע"כ אין נוהגין בו עכשיו. (משנה ברורה, לב, ס'ח).
אפילו המשנ"ב גופא והגאון הגדול רבי חיים קנייבסקי שליט"א כותבים שדיו עשן הוא למצוה מן המובחר "ולא יטיל לתוכו קומא או קנקנתום". הערוך השלחן, החיד"א (ברכי יוסף), גט מקושר, ומשנה ברורה, כולם אומרים אותו דבר - שלא ידעו איך לעשות דיו עשן שאינו מתקלקל, על כן, בלית ברירה, כתבו בדיו עפצים וקנקנתום. מכאן אנו למדים שדוקא דיו עשן שאינו מתקלקל ובלי קנקנתום, הוא זה שכשר לכתחילה למצוה מן המובחר, ואין עליו עוררין. ואילו על דיו עם עפצים או עם קנקנתום יש אומרים כשר בדיעבד ויש אומרים פסול.

יא. האם יש להודיע לצבור שברכת מרן זצוק"ל המתפרשת כהסכמה אינה חלה על דיו זה?:   הגרי"ש אלישיב זצוק"ל נתן את ברכתו והסכמתו לדיו לנצח פעמיים. פעם ראשונה בחשון תשע"ב, ופעם שניה ביום ט' שבט תשע"ב. הגאון רבי מרדכי פרידלנדר שליט"א בדק את כל פרטי הפגישות עם הגרי"ש אלישיב. רק אחרי שאישר (פעמיים) את נכונות הסכמות הגרי"ש אלישיב לדיו לנצח, התיר לפרסם את הדברים.  

אוי לו למי שמזלזל בהסכמות בדוקות ומאושרות של הגרי"ש אלישיב זצוק"ל.  מי שאומר שלא לכתוב בדיו עשן שאינו מתקלקל, עליו אמר שלמה המלך: "אל תען כסיל כאיוולתו".


רק דיו עשן שאינו מתקלקל, עם שרף מן העץ, בלי קנקנתום (מרדכי, רמ"א, שו"ע הרב, משנ"ב, שונה הלכות) ובלי עפצים (ר"ת, ספר התרומה), כשר לכתחילה לכולי עלמא למצוה מן המובחר. וזו בדיוק הסיבה שדיו לנצח קבל כל כך הרבה הסכמות מגדולי הפוסקים בדורנו.

------------------------------------
פרטים אחדים הועתקו מהאתר של דיו לנצח ומהאתר של ועד משמרת סת"ם.


[1] מודעה לסופרים

[2] גם חתימות מזוייפות אינן תופעה חדשה.